ערובה להוצאות בתביעה של חברה: סעיף 353א, חזקות ופטורים

מתי מורה בית המשפט לחברה תובעת להפקיד ערובה להוצאות הנתבע?

לפי סעיף 353א לחוק החברות והפסיקה שפירשה אותו, חיוב חברה בע״מ תובעת בערובה הוא הכלל. בית המשפט לא יחייב אם החברה הוכיחה שהיא יכולה לשלם את הוצאות הנתבע, או אם סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב.

כאשר חברה בערבון מוגבל (בע״מ) מגישה תביעה, חל עליה הסדר מיוחד בעניין ערובה להוצאות הנתבע, השונה מן ההסדר הכללי החל על כל תובע.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ״ט-1999 קובע כי הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה. זאת, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

בית המשפט העליון פסק כי הסעיף קובע ברירת מחדל הפוכה לזו של ההסדר הכללי: לגבי תובע רגיל, חיוב בערובה הוא החריג, ואילו לגבי חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, החיוב הוא הכלל והפטור הוא החריג. הטעם לכך הוא החשש שנתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע את הוצאותיו מתובע ״המסתתר״ מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע״מ (רע״א 40874-12-24 אסום חברה קבלנית לבנין בע״מ נ׳ נציגות הבית המשותף ברחוב חיים חפר 13, ראשון לציון, 30.07.2025, פס׳ 8).

ברע״א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע״מ נ׳ בנק הפועלים בע״מ (11.02.2009) קבע בית המשפט העליון כי הבחינה לפי סעיף 353א נעשית בשלושה שלבים: תחילה בוחנים את מצבה הכלכלי של החברה; אם לא הוכח שהיא יכולה לשלם את הוצאות הנתבע, בוחנים אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה בערובה, כשחיוב הוא הכלל והפטור הוא החריג; ולבסוף קובעים את גובה הערובה באופן מידתי. באותו פסק דין צוין גם כי לשון ״רשאי״ שבסעיף הגמישה מעט את החזקה שחלה לפי הדין הקודם.

מה נדרשת החברה התובעת להוכיח כדי להימנע מחיוב בהפקדת ערובה להוצאות?

החברה צריכה להוכיח שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או להראות שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב. הנטל מוטל על החברה, והפסיקה פירשה את שני החריגים בצמצום.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ״ט-1999 מונה שני חריגים לחיוב, והנטל להוכחתם מוטל על החברה התובעת. בית המשפט העליון ציין כי שני החריגים פורשו בפסיקה בצמצום (עניין אסום, פס׳ 8):

• הוכחת יכולת לשלם את הוצאות הנתבע: על החברה להציג ראיות למצבה הכלכלי, למשל דוחות כספיים, אישורים על יתרות ונכסים, המלמדות שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם התביעה לא תתקבל.
• נסיבות שאינן מצדיקות חיוב: החברה יכולה להצביע על נסיבות המצדיקות פטור. בפסיקה נשקלה, בין היתר, טענת חברה שהנתבע עצמו גרם למצוקתה הכלכלית, אך טענה כזו נבחנת לגופה (ברע״א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ׳ נוריס לפיתוח והובלות בע״מ, 23.05.2011, נמצאה הטענה קלושה).
• סיכויי התביעה: לפי עניין ל. נ הנדסה ממוחשבת, בשלב בחינת הנסיבות בית המשפט יכול להביא בחשבון את סיכויי התביעה, אך בדרך כלל אין להיכנס לכך בהרחבה, ויש להיזקק לעניין רק כאשר הסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.

מהן ההשלכות המשפטיות כשהחברה התובעת אינה מפקידה את הערובה במועד שנקצב?

לפי תקנה 157(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, אם לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה בית המשפט, יימחק כתב התביעה. בית המשפט העליון פסק כי גם כאשר הערובה נקבעה לפי סעיף 353א לחוק החברות, בית המשפט רשאי למחוק את התביעה אם לא הופקדה.

כאשר בית המשפט מורה לחברה התובעת להפקיד ערובה, הוא קובע מועד להפקדה. לפי תקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, ״ערובה״ היא הפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט או מתן ערבות צד שלישי, לרבות ערבות של מוסד פיננסי.

תקנה 157(ב) לתקנות קובעת כי לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה בית המשפט, יימחק כתב התביעה. זאת בשונה מתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984, שקבעה במקרה כזה את דחיית התובענה.

ברע״א 7687/18 מדינת ישראל, רשות המסים, מנהל מע״מ לוד נ׳ מרעב חסן בנייה וסחר בע״מ (15.07.2020) פסק בית המשפט העליון כי הפרה של הוראה להפקיד ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות מקנה לבית המשפט סמכות להורות על מחיקת ההליך. בית המשפט הסביר כי מחיקה אינה נוקשה כדחיית התובענה, ובפסק הדין צוין כי דחייה לפי ההסדר הקודם יצרה מעשה בית דין.

חברה שמתקשה להפקיד את הערובה במועד יכולה לפנות לבית המשפט, לפני תום המועד, בבקשה מנומקת להארכתו. לפי תקנה 176(ג) לתקנות, בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך מועד שהורה עליו.

אילו שיקולים מפעיל בית המשפט בקביעת גובה סכום הערובה להוצאות?

גובה הערובה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. הערובה צריכה להיות מידתית ולאזן בין זכות הגישה לערכאות של החברה התובעת לבין האינטרס של הנתבע להיפרע את הוצאותיו.

לפי עניין ל. נ הנדסה ממוחשבת, גם משהוחלט שעל החברה להפקיד ערובה, יש לקבוע את גובהה כך שתהיה מידתית ותאזן את השיקולים הרלוונטיים, ובהם זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של הצדדים. באותו מקרה הפחית בית המשפט העליון את הערובה מ-400,000 ש״ח ל-100,000 ש״ח, כדי שלא תחסום בפועל את בירור התביעה.

בין השיקולים שעולים מן הפסיקה:

• סכום התביעה ומורכבות ההליך.
• ההוצאות הצפויות לנתבע בניהול ההגנה.
• מצבה הכלכלי של החברה, והחשש שסכום גבוה מדי ימנע בפועל את בירור התביעה.
• טענת החברה, אם נטענה, שהנתבע תרם למצב הכלכלי שאליו נקלעה.

מה לעשות עכשיו

מה כדאי לעשות עכשיו

שאלות שחוזרות

שאלות נפוצות

מקורות

• חוק החברות, תשנ״ט-1999: סעיף 353א
• תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018: תקנות 6, 157, 176(ג)
• רע״א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע״מ נ׳ בנק הפועלים בע״מ, בית המשפט העליון, 11.02.2009
• רע״א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ׳ נוריס לפיתוח והובלות בע״מ, בית המשפט העליון, 23.05.2011
• רע״א 7687/18 מדינת ישראל, רשות המסים, מנהל מע״מ לוד נ׳ מרעב חסן בנייה וסחר בע״מ, בית המשפט העליון, 15.07.2020
• רע״א 2892/23 גלובל אפ טכנולוגיות (2010) בע״מ נ׳ טרוויס, בית המשפט העליון, 09.07.2023
• רע״א 40874-12-24 אסום חברה קבלנית לבנין בע״מ נ׳ נציגות הבית המשותף ברחוב חיים חפר 13, ראשון לציון, בית המשפט העליון, 30.07.2025