מאת עו"ד רון זהבי · עודכן לאחרונה ב-
תביעת לשון הרע מבוססת על חוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965, ומתגבשת כאשר דבר שעלול להשפיל אדם, לבזותו או לפגוע בו במשרתו או בעסקו פורסם לאדם אחד לפחות זולת הנפגע. החוק מאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. הסייג המרכזי: התביעה תידחה אם הנתבע יוכיח אחת ההגנות שבחוק, כגון אמת בפרסום או תום לב.
מה זה לשון הרע, ומה ההבדל בין הוצאת דיבה ללשון הרע?
לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965, כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו, או לפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. "הוצאת דיבה" הוא כינוי מקובל בשפה היומיומית לאותו עניין, אבל החוק עצמו משתמש במונח "לשון הרע".
חוק איסור לשון הרע, שמכונה בקיצור "חוק לשון הרע", קובע ש"אדם" לעניין זה הוא יחיד או תאגיד. בית המשפט בוחן את הפרסום לפי מבחן אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום. כוונת המפרסם אינה קובעת אם הפרסום הוא לשון הרע (ע״א 1104/00 אפל נ׳ חסון, פ״ד נו(2) 607 (2002)), ופרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית (סעיף 7 לחוק).
הפרסום יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר (סעיף 2(א) לחוק).
מה צריך להוכיח כדי לזכות בתביעת לשון הרע?
התובע נדרש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: קיומו של פרסום, הגעת הפרסום לאדם נוסף זולת הנפגע, ושתוכן הפרסום עלול להשפיל או לפגוע לפי אמות מידה אובייקטיביות.
הוכחת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע דורשת ביסוס עובדתי ומשפטי של יסודות העוולה:
- רכיב הפרסום: לפי סעיף 2(ב) לחוק, רואים כפרסום לשון הרע אם היא נועדה לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע, או אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
- זיהוי הנפגע: צריך להראות שהפרסום מתייחס לנפגע. לפי סעיף 3 לחוק, אין נפקא מינה אם ההתייחסות לנפגע הובעה במישרין או שהיא משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות.
- משמעות פוגענית: בית המשפט בוחן אם הדברים עלולים להשפיל את האדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, או לפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו (סעיף 1 לחוק).
האם חובה להוכיח נזק כספי ומה המשמעות של פיצוי ללא הוכחת נזק?
החוק אינו מחייב הוכחת נזק ממוני כדי לקבל פיצוי. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע מנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק, שמאפשר לבית המשפט לפסוק לנפגע פיצוי עד תקרה הקבועה בחוק.
תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק נשענת על סעיף 7א לחוק. התקרות קבועות בחוק ומתעדכנות לפי מדד המחירים לצרכן (סעיף 7א(ה)). לצד המסלול הזה אפשר לתבוע פיצוי על נזק שהוכח, לפי סעיף 7 לחוק.
המנגנון המשפטי לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק:
- פיצוי ללא הוכחת נזק: במשפט בשל עוולה אזרחית רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי עד הסכום הקבוע בסעיף 7א(ב), ללא הוכחת נזק.
- כפל פיצוי בכוונה לפגוע: אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע בפיצוי שלא יעלה על כפל הסכום האמור, ללא הוכחת נזק (סעיף 7א(ג)).
- פעם אחת בלבד: נפגע לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת (סעיף 7א(ד)).
- הוכחת נזק בפועל: אם נגרם לנפגע נזק שהוא יכול להוכיח, כגון אובדן הכנסה, אפשר לתבוע פיצוי לפי הנזק שהוכח, בכפוף להבאת ראיות (סעיף 7 לחוק).
האם פוסט בפייסבוק, הודעה בוואטסאפ או שיתוף נחשבים לפרסום לשון הרע באינטרנט?
כן, פוסט ברשת חברתית הוא פרסום כמובנו בחוק, וגם הודעה בקבוצה או ביקורת ברשת עשויות להיחשב פרסום. בית המשפט העליון קבע כי גם שיתוף של תוכן פוגעני עשוי להיחשב פרסום, בשונה מסימון "לייק", ולכן לשון הרע בפייסבוק או לשון הרע באינטרנט עשויה לנבוע גם משיתוף.
בית המשפט העליון קבע כי חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת האינטרנט, ופסק בעניין שיתוף וסימון "לייק" ברשתות החברתיות (רע״א 1239/19 שאול נ׳ חברת ניידלי תקשורת בע״מ, 8.1.2020, פה אחד).
הכללים המשפטיים לגבי פרסום דיגיטלי:
- פוסטים וביקורות ברשת: כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת חברתית היא פרסום כמובנו בחוק, ועשויה להקים עילת תביעה אם יש בה לשון הרע. הודעה בקבוצת וואטסאפ או ביקורת בגוגל עשויות גם הן להיחשב פרסום, אם הגיעו לאדם זולת הנפגע.
- שיתוף מול סימון "לייק": בפסק הדין נקבע כי שיתוף עולה כדי פרסום, כי הוא יוצר מעין עותק של הפרסום שמוצג לחברים או לעוקבים של המשתף. לעומת זאת, סימון "לייק" אינו פרסום כמובנו בחוק. בית המשפט הוסיף מנגנונים שמגינים על חופש הביטוי, ובהם בחינת בררנות בבחירת הנתבע, ההגנות שבחוק וההקלות בפסיקת הפיצוי.
- שיימינג ברשת: פרסומים פוגעניים מסוג שיימינג עלולים לחשוף את המפרסם לתביעת דיבה ולחיוב בפיצויים, בכפוף להגנות שבחוק.
האם חברה או עסק יכולים להגיש תביעת לשון הרע?
כן. לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, "אדם" לעניין לשון הרע הוא "יחיד או תאגיד", ולכן תאגיד רשאי לתבוע על פרסום שעלול לפגוע בו, למשל בעסקו. לעומת זאת, לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור שאינם תאגיד אינה מקימה עילה לתובענה אזרחית (סעיף 4).
תאגיד, כמו חברה בע״מ, רשאי להגיש תביעת לשון הרע כאשר הפרסום עלול לפגוע בו, למשל במוניטין העסקי שלו, באמינותו או באיכות מוצריו בעיני הציבור והלקוחות.
בית המשפט העליון דן לאחרונה בפיצוי לתאגיד (רע״א 41402-12-24 גרנות נ׳ רמת רזיאל כפר שתופי של תנועת חירות בית״ר בע״מ, 9.11.2025):
- אין פיצוי על פגיעה ברגשות: נאמר כי "לתאגיד אין נפש", ולכן תאגיד אינו יכול לתבוע פיצויים בגין פגיעה ברגשותיו.
- פיצוי ללא הוכחת נזק: תאגיד רשאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א, בדומה לאדם, כפי שנפסק קודם לכן בבית המשפט העליון ומתואר בפסק הדין.
- פגיעה במוניטין שלא גרמה הפסד כספי: נקבע כי התאגיד שנדון שם, אגודה שיתופית, זכאי לפיצוי על פגיעה כזו. בשאלה אם הדין זהה בחברה מסחרית שתכליתה רווח, שופטי ההרכב לא היו תמימי דעים.
עד מתי אפשר לתבוע ומהי תקופת ההתיישנות בתביעת לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע אינו קובע תקופת התיישנות מיוחדת לתביעה אזרחית, ולכן חל חוק ההתיישנות, תשי״ח-1958: שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה. ככלל, העילה נולדת במועד הפרסום.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי״ח-1958 קובע כי תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין היא שבע שנים, ולפי סעיף 6 היא מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. בית המשפט העליון ציין כי ככלל, כשאדם מפרסם לשון הרע, נולדת לנפגע עילת תביעה במועד הפרסום, ואז מתחיל מירוץ ההתיישנות (ע״א 1726/21 בכרי נ׳ מגנאג׳י, 23.11.2022, פס׳ 44).
דגשים למניין התקופה:
- פרסום חוזר: פרסום חוזר של אותה לשון הרע, אחרי פרק זמן, עשוי להקים עילת תביעה נפרדת, שתקופת ההתיישנות שלה נמנית בנפרד (שם).
- פרסום שנשאר זמין ברשת: השאלה אם פרסום שנשאר זמין לאורך זמן הוא עוולה נמשכת אינה פשוטה, ובפסק הדין האמור השופטים לא היו תמימי דעים בעניין זה.
מה כדאי לעשות מיד לאחר גילוי פרסום פוגעני?
כדאי לתעד את הפרסום באופן מלא, לשמור צילומי מסך הכוללים תאריך, שעה וזהות המפרסם, ולפנות לייעוץ משפטי לצורך בחינת משלוח מכתב התראה לפני תביעה.
צעדים ראייתיים ראשוניים לביסוס התביעה בבית המשפט:
- צילום מסך מקיף: צילום הפוסט, התגובות, מספר השיתופים, כתובת העמוד וזהות הפרופיל של המפרסם.
- תיעוד זהות העדים: שמירת פרטיהם של אנשים שראו את הפרסום או נחשפו אליו בפועל.
- משלוח מכתב התראה: פנייה מוקדמת בכתב בדרישה להסרת הפרסום ולפרסום תיקון או התנצלות, כפי שמוסבר במאמר מכתב התראה לפני תביעה.
איך נראית תביעת לשון הרע בתיק אמיתי?
בתיק שבו ייצג המשרד תובעים, קבע בית משפט השלום כי שני פרסומים בפייסבוק הם לשון הרע, וכי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הדברים ולא את תום ליבו.
בתיק שנדון בבית משפט השלום בראשון לציון, ייצג המשרד תובעים בתביעה בעילת לשון הרע בגין שני פרסומים בפייסבוק שפרסם הנתבע על רקע סכסוך עסקי בניהול גן אירועים. בית המשפט קבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, וכי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הדברים ולא את תום ליבו. כל מקרה נבחן לגופו, והתוצאה תלויה בנסיבות ובראיות.
מה לעשות עכשיו
מה כדאי לעשות עכשיו
תיעוד מלא ושימור ראיות
ביצוע צילומי מסך מפורטים של הפרסום, הקישורים, מועד הפרסום וזהות הצדדים בטרם הסרתו.
משלוח מכתב התראה בכתב
הוצאת פנייה משפטית מנומקת בדרישה להסרה מיידית של הפרסום ומתן פיצוי הולם.
ייעוץ משפטי להערכת סיכויים
פנייה לבחינת העילות, בירור יסודות העוולה והערכת ההגנות האפשריות בחוק איסור לשון הרע.
שאלות שחוזרות
שאלות נפוצות
מהו ההבדל בין תביעה אזרחית לקובלנה פלילית בלשון הרע?
תביעה אזרחית מוגשת על ידי הנפגע לפיצוי ולסעדים נוספים, כמו צו שאוסר על הפצת הפרסום או צו לפרסום תיקון (סעיף 9 לחוק). העבירה של לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק מחייבת פרסום בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, והנפגע רשאי להגיש בשלה קובלנה לבית המשפט (סעיף 8).
אפשר לתבוע את מי ששיתף פוסט פוגעני, ולא רק את מי שכתב אותו?
שיתוף עשוי להיחשב פרסום. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי ברירת המחדל היא שהתביעה תוגש קודם כל נגד המפרסם המקורי, אלא אם יש נסיבות חריגות, כמו מפרסם מקורי אנונימי. תביעה רק נגד משתף, בלי הבחנה של ממש בינו לבין משתפים אחרים, עשויה לעורר שאלות לגבי מניעי התובע (רע״א 1239/19).
מה קורה אם המפרסם מחק את הפוסט הפוגע?
מחיקת הפוסט אינה מבטלת את עילת התביעה שנוצרה בעת הפרסום. עם זאת, נקיטת צעדים להפסקת הפצת הפרסום היא אחד השיקולים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם לטובת הנתבע בפסיקת הפיצויים (סעיף 19(4) לחוק).
תביעה על הוצאת דיבה: אפשר לתבוע גם על דברים שנאמרו בעל פה?
כן. לפי סעיף 2(א) לחוק, פרסום לעניין לשון הרע יכול להיות בעל פה, בכתב, בדפוס או בכל אמצעי אחר. גם כאן צריך להראות שהדברים נועדו לאדם זולת הנפגע והגיעו אליו או לאדם אחר זולת הנפגע. בפרסום בעל פה, ההוכחה עשויה להישען על עדים ששמעו את הדברים.
מקורות
- חוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965, סעיפים 1, 2, 3, 4, 6, 7, 7א, 8, 9, 19
- חוק ההתיישנות, תשי״ח-1958, סעיפים 5, 6
- ע״א 1104/00 אפל נ׳ חסון, פ״ד נו(2) 607 (2002)
- רע״א 1239/19 שאול נ׳ חברת ניידלי תקשורת בע״מ (בית המשפט העליון, 8.1.2020)
- רע״א 41402-12-24 גרנות נ׳ רמת רזיאל כפר שתופי של תנועת חירות בית״ר בע״מ (בית המשפט העליון, 9.11.2025)
- ע״א 1726/21 בכרי נ׳ מגנאג׳י (בית המשפט העליון, 23.11.2022)
- פסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון, בתיק שבו ייצג המשרד את התובעים