מאת עו"ד רון זהבי · עודכן לאחרונה ב-
הרמת מסך מוסדרת בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ״ט-1999. הסעיף מאפשר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן. זאת במקרים החריגים שבהם נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כזה.
מה מוגדר בחוק החברות כסעד של הרמת מסך ההתאגדות?
לפי סעיף 6(א) לחוק החברות, הרמת מסך היא ייחוס חוב של חברה לבעל מניה בה, כחריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
עקרון היסוד בדיני החברות הוא שחברה היא אישיות משפטית נפרדת (סעיף 4 לחוק החברות). כאשר אחריות בעלי המניות מוגבלת, בעלי המניות אינם נושאים בחובות החברה, אך הם אחראים לפחות לפירעון הערך הנקוב של מניותיהם, אם יש להן ערך נקוב (סעיף 35).
סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ״ט-1999 מסמיך את בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים המנויים בסעיף.
לשון החוק עצמה מדברת על ״מקרים חריגים״. גם בית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי נקודת המוצא היא מתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עם זאת, בבתי הדין לעבודה הכללים בדבר הרמת מסך נבחנים בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה ולמעמדם המיוחד של העובדים כנושי החברה (ע״ע 26295-01-16 טקל נ׳ ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע״מ, בית הדין הארצי לעבודה, 25.12.2017, פס׳ 26).
באילו תנאים ומצבים יורה בית המשפט על הרמת מסך וחיוב אישי של בעל מניה?
לפי סעיף 6(א)(1), בית המשפט רשאי להרים מסך אם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לכך.
סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, תשנ״ט-1999 מונה שתי חלופות, ולצידן תנאי של מודעות:
- הונאה או קיפוח נושה: השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
- פגיעה בתכלית החברה וסיכון בלתי סביר: השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
- יסוד המודעות: לפי סיפת סעיף 6(א)(1), נדרש שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובית המשפט מביא בחשבון גם את אחזקותיו, את מילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 לחוק ואת יכולת החברה לפרוע את חובותיה. לפי סעיף 6(א)(2), רואים אדם כמודע גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
מה עוד קובע סעיף 6 לחוק, מעבר לייחוס חוב של החברה לבעל מניה?
סעיף 6(ב) מאפשר לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה, או זכות של החברה לבעל מניה, בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין. סעיף 6(ג) מאפשר להשעות את זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה.
סעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ״ט-1999 קובע כי בית המשפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה, או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
סעיף 6(ג) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להשעות את זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את התחייבויותיה כלפי נושיה האחרים, אם מצא שהתקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה לפי סעיף 6(א).
לפי סעיף 7 לחוק, כאשר בית המשפט הורה לייחס חובות של חברה לבעל מניה לפי סעיף 6(א), הוא רשאי גם להורות שבמשך תקופה שלא תעלה על חמש שנים, לא יוכל בעל המניה לכהן כדירקטור או כמנהל כללי של חברה או להיות מעורב בייסוד חברה או בניהולה.
מה ההבדל בין הרמת מסך לבין אחריות אישית של נושא משרה?
הרמת מסך לפי סעיף 6 מייחסת חוב של החברה לבעל מניה בה. אחריות אישית של נושא משרה נובעת ממעשיו שלו, וסעיף 54 לחוק מבהיר שייחוס פעולתו לחברה אינו גורע מאחריות זו.
תובעים מבלבלים לעיתים בין הרמת מסך לבין הטלת אחריות אישית על מנהלים ודירקטורים בחברה.
הרמת מסך (סעיף 6) מכוונת כלפי בעלי מניות, ומאפשרת לייחס להם את חובות החברה בתנאים הקבועים בחוק.
לעומת זאת, אחריות אישית של נושא משרה אינה מחייבת הרמת מסך. סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ״ט-1999 קובע כי אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן לחברה כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. כך, למשל, בע״א 10582/02 בן אבו נ׳ דלתות חמדיה בע״מ (16.10.2005) קבע הנשיא ברק כי אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב, ובאותו מקרה חויב המנהל אישית משום שלא גילה לספק את מצבה הכלכלי הקשה של החברה בעת שהמשיך להזמין ממנו סחורה.
איך בעלי מניות ודירקטורים יכולים לצמצם את הסיכון להרמת מסך?
שמירה על הפרדה בין נכסי החברה לנכסים הפרטיים, הון ומימון סבירים לפעילות, תיעוד מסודר של החלטות ושקיפות מול נושים עשויים לצמצם את הסיכון.
בעלי מניות ודירקטורים בחברות פרטיות יכולים לצמצם את החשיפה לתביעות להרמת מסך באמצעות הקפדה על ממשל תאגידי תקין:
- הפרדת חשבונות בנק: הימנעות מעירוב נכסים ומהעברות כספים בין החברה לבין בעלי המניות ללא תמורה ותיעוד.
- הון ומימון סבירים: הימנעות מהפעלת החברה בהון עצמי זעום ביחס לסיכון העסקי, ובחינה סבירה של יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה.
- ניהול ספרים ופרוטוקולים מסודר: תיעוד של החלטות הדירקטוריון והאסיפה הכללית, והכנת דוחות כספיים במועד.
- הימנעות ממצגים מטעים: שקיפות מול ספקים ונושים לגבי מצבה הכלכלי של החברה לפני התקשרות בחוזים חדשים.
מה לעשות עכשיו
מה כדאי לעשות עכשיו
הפרדה בין נכסי החברה לנכסים הפרטיים
דאגו לניהול חשבונות נפרדים ולביצוע העברות כספים בין החברה לבעלי המניות רק כנגד מסמך מתאים או שכר מדווח.
איסוף ראיות לשימוש לרעה באישיות המשפטית (לנושים)
אם חברה חבה לכם כספים ואינה פורעת, אספו ראיות לעירוב נכסים, להעברת נכסים או למצגים מטעים, לצורך בחינת תביעה להרמת מסך.
הקפדה על פרוטוקולים וממשל תאגידי (לבעלי מניות)
תעדו את החלטות הדירקטוריון ואת שיקולי הסיכון העסקי.
שאלות שחוזרות
שאלות נפוצות
האם קשיים כלכליים וחדלות פירעון של חברה מצדיקים כשלעצמם הרמת מסך?
לא. סעיף 6 לחוק החברות דורש שימוש באישיות המשפטית הנפרדת באחת הדרכים המנויות בו, ומודעות של בעל המניה לשימוש כזה. רשלנות בלבד אינה מספיקה לעניין המודעות (סעיף 6(א)(2)). גם בית הדין הארצי לעבודה ציין כי אין די בכך ש״עולה תמונה מדאיגה״ בנוגע להתנהלות החברה (עניין טקל, פס׳ 26).
האם נושה רשאי לתבוע הרמת מסך באופן ישיר בבית המשפט?
כן. נושה של החברה יכול להגיש תביעה נגד החברה ונגד בעל המניה, ולבקש לייחס לבעל המניה את חוב החברה לפי סעיף 6 לחוק החברות. לפי סעיף 6(ד), בית המשפט המוסמך לעניין זה הוא בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה.
מהו מימון דק ולמה הוא עלול לגרום להרמת מסך?
מימון דק הוא מצב שבו החברה פועלת בהון עצמי זעום ביחס לסיכון העסקי, ופעילותה נשענת בעיקר על אשראי מנושים. החוק אינו משתמש במונח זה, אך מצב כזה עשוי להיבחן במסגרת החלופה של שימוש באישיות המשפטית באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1)(ב)), בכפוף לדרישת המודעות. בעניין בן אבו ציין השופט רובינשטיין, בדעת יחיד בעניין זה, כי מימון דק לבדו טעון ״דבר מה נוסף״ כדי להצדיק הרמת מסך.
האם בעל מניית מיעוט שלא היה מעורב בניהול החברה חשוף להרמת מסך?
הסיכון במקרה כזה נמוך יותר. לפי סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, הרמת מסך מותנית במודעות של בעל המניה לשימוש לרעה, ובית המשפט מביא בחשבון גם את אחזקותיו ואת מילוי חובותיו כלפי החברה. עם זאת, לפי סעיף 6(א)(2), גם מי שחשד ונמנע מלברר נחשב מודע.
מקורות
- חוק החברות, תשנ״ט-1999: סעיפים 4, 6, 7, 35, 54
- ע״א 10582/02 בן אבו נ׳ דלתות חמדיה בע״מ, בית המשפט העליון, 16.10.2005
- ע״ע 26295-01-16 טקל נ׳ ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע״מ, בית הדין הארצי לעבודה, 25.12.2017